Tuesday, Nov 21st

Last update10:01:33 AM

אמת עובדתית לעומת אמת משפטית

  • PDF

 

לעתים ערכים שונים של השיטה מתנגשים בערך של גילוי האמת.

בג"ץ אלון – הוגשה עתירה כנגד הקמת ועדת חקירה לחקר רצח ארלוזורוב שנרצח בראשית שנות ה-30. בתקופת הרצח מנדט הבריטי, מתנהל משפט והנאשמים זוכו, אך בשנת 82 הממשלה רצתה להקים ועדת חקירה כדי לחקור את הרצח שהיה בשנות ה-30. העותרים – אלה שזוכו בשנות ה-30 – לא היו בחיים, אך משפחתם התנגדו להקמת ועדת חקירה כזו בשל פגיעה בשמם הטוב. שכן, אם ועדת החקירה תגיע למסקנות שונות למה שהוחלט בפס"ד בשנות ה-30 יש פגיעה בשם הטוב של אלה שזוכו בעבירת הרצח. השופט אילון בדעת רוב עושה הבחנה בין אמת עובדתית לבין משפטית ואומר, שביהמ"ש עוסק בהגעה לאמת משפטית שזהו סוג אחד של אמת. המשמעות של אמת משפטית היא, שמה שבימ"ש קובע בהתאם לכללים השונים של שיטת המשפט ובהתאם לסדרי הדין, זאת האמת המשפטית. לעומת זאת אמת עובדתית הינה אמת היסטורית. על היסטוריון לא חלים הכללים וסדרי הדין בחקר האמת וזה סוג אחר של אמת. יכול להיות הוא אומר, שלא תהיה התאמה בין האמת העובדתית לבין המשפטית. האמת העובדתית היא שאפללו ביצע סחר בסמים והאמת המשפטית שהוא לא אשם בביצוע סחר בסמים. אך יחד עם זאת יש שאיפה לתיאום ביניהם, כי מדובר בגילוי האמת. במקרה זה הייתה עדה שהעידה נגד הרוצחים והפלילה אותם, אך במשפט פלילי בתקופת המנדט בארץ ישראל לא ניתן היה לפסוק נגד נאשם רק על סמך עדות יחידה והיה צורך בראיה מסייעת. גם אם העדות כשירה ואיכותית, עדיין צריך ראייה מסייעת מחוץ לעדות. מאחר ולא היה ראיה מסייעת במקרה זה, הם זוכו. הרקע הוא, שהבריטים היה להם שני משפטים, שיטת המשפט האנגלית באנגליה ושיטת המשפט במושבות בקולוניות שהם כבשו ופה הם לא שמח על הילידים כשהם נותנים עדות, לכן הם רצו ראיה המחזקת את העדות ובאנגליה לא היה דבר כזה ולכן הרשיעו על סמך עדות יחידה (אצלנו בישראל אפשר להסתמך על ראיה אחת בלי ראייה נוספת כדי להוכיח אשמתו של אדם, זולת מקרים חריגים). זאת האמת המשפטית. אומר אילון, שיש להבחין ביניהם וזה לא סותר שאפשר לבדוק את האמת העובדתית למרות שיש את האמת המשפטית. השופטת בן פורתאמרה, שיש רק אמת אחת, רק מה שקובע ביהמ"ש ולא מעניין מה היה בעובדות ובהיסטוריה. אם זוכו הרוצחים אז זוכו. אילון שהיה בדעת רוב אמר, שאם הנאשמים זוכו בגלל פגם טכני, זה לא מצדיק שנוותר על האמת העובדתית. לכן אפשר לפתוח את העניין מחדש. אם כן הרבה פעמים יודעים את האמת בדבר מסוים ותחושת הצדק אומרת שהולכים עם האמת ובכל זאת יש כללים משפטיים שיגבילו להוציא את הצדק לאור.

 

ההנחה הבסיסית היא, שקביעת העובדות במשפט הוא עניין של הסתברות. איך עושים את ההסתברות הזו כדי להמחיש עד כמה אנו לא מגיעים להחלטה חד משמעית, אלא להחלטה על בסיס הסתברות מסוימת וזה מתחבר לאמת המשפטית והעובדתית.

 

לעניין זה מד"י נ' קורמן – קורמן הוא רכז הביטחון של היישוב ביתר עלית. הוא שומע בקשר על אירוע של יידוי אבנים לעבר מכוניות סמוך ליישוב והוא יצא לשטח. מתנהל מרדף במהלכו הוא עוצר את רכבו וממשיך לרדוף רגלית אחר ילד בן 11 ובשלב מסוים טוען קורמן, שכשהתקרב לילד הילד התעלף ומת. לפני שהוא מת טוען קורמן ניסה להצילו על ידי הנשמה. כלומר המוות שלו לא נגרם בעקבות החבלה, אלא בעקבות מום מולד שיש לילד. לאחר מות הילד נערך ניתוח שלאחר מוות ונמצא, שהילד מת כתוצאה מקרע בעורק עמוד השדרה השמאלי. עדותו של קורמן הייתה מנוגדת להיגיון ולשכל הישר כפי שביהמ"ש ראה אותה. הוא טוען שלא נגע בילד ובעצם הדברים האלה יכולים להתיישב רק אם יש לילד מום מולד וזה משהו שלא היה הגיוני באותו רגע. הראיות שנאספו בזירת העבירה ואלה שיצאו מתוך ניתוח הגופה העידו על כך, שזה השתלב עם הסימנים שנמצאו בגוף הילד ולכן הרשיעו את קורמן בהריגת הילד. בערעור השופטת דורנר קובעת איך אנחנו מסיקים מסקנות ואומרת, שעובדות במהלך משפט זה עניין של הסתברות. במקרה של הסתברות אפשר להכריע בשני דרכים. האחת, זו הסתברות סטטיסטית מתמטית, למשל DNA. השנייה, היותר מדעית היא, דרך הסתברות לוגית אינדוקטיבית. קרי דרך להגיע לאיזשהו ידע או מידע הסתברותי על סמך איסוף ראיות נסיבתיות, בוחנים את מידת התמיכה של אותן ראיות בהשערה שהגענו אליה כמו במקרה הזה של קורמן, ומנסים להגיע להנחה שלו לראות אם זה מתיישב עם ההיגיון, האם זה מום מולד למשל, זה צריך לתמוך בראיות. כלומר שאין לו מכות בצד שמאל. היא אומרת, שהיו סתירות בין מה שטוען קורמן, לבין הראיות שנאספו הסתברותית בשטח ולכן היא קובעת, שהסקת מסקנות בדרך לוגית אינדוקטיבית והגיונית לפי נסיבות המקרה הספציפי מובילה למסקנה שהוא אשם והרג את הילד, אפילו אם אין לנו ראיות חד משמעית ואף אחד לא ראה אותו הורג את הילד, אך יש דרך שאליה מגיעים להחלטה שהיא הסתברותית: או בדרך של ראיות סטטיסטיות מתמטיות, או בדרך של הגיון הדברים, הגיון של ביהמ"ש. במקרה של קורמן זה מקרה קלאסי שאין ראיה ישירה – כלומר שלא ראו אותו הורג את הילד. רוב התיקים הם תיקים של הסתברות והשערות של ראיות נסיבתיות.

 

התנאה על דיני ראיות

מתי צדדים יכולים להתנות על הוראות של דיני ראיות? כלומר, מתי צדדים יכולים להחליט אם משהו קביל או לא קביל? למשל להסכים או לא להסכים ביניהם לקבל הודעה מסוימת, או טביעות אצבע. יש הבחנה בין הדין האזרחי לדין הפלילי. שאלת ההתניה נבדקת על פי עקרונות יסוד מסוימים:

 

א. אדם יכול להתנות רק על שלו – ולא על זכות של מישהו אחר.

 

ב. ההתניה צריכה להיות רצונית ומודעת.

 

ג. ההתניה אינה יכולה להיות מנוגדת לחוק או מנוגדת לתקנת הציבור.

 

שלושת התנאים האלה מתקיימים במשפט אזרחי ולכן בד"כ הדיון האזרחי אנחנו יכולים להתנות כמעט על הכל וזה לא מנוגד לתקנ"צ. במשפט הפלילי ברוב המקרים לא ניתן להתנות.

 

התנאה במשפט האזרחי

 

העיקרון הוא, שהצדדים יכולים להתנות ביניהם על הכל, למעט חריגים. כל עוד לא מדובר בניצול לרעה, בעושק ובכפייה ניתן להתנות.

 

בפס"ד ביאזי – הצדדים הסכימו שהם ייבדקו בבדיקת פוליגרף ותוצאותיה יכתיבו את תוצאות המשפט. בפועל, ביאזי הפסיד וניתן לרעתו פסק דין. הגיש ערעור לעליון והעליון נדרש לענות על השאלה, האם הצדדים יכלו לקבוע על אופן ההכרעה במשפט. במקרה זה החליטו על בסיס פוליגרף מה יהיה תוצאת המשפט. האם בכך הם כובלים את שיקול דעת השופט. השופט גולדברג בדעת רוב קובע, שאין מניעה שהצדדים יחליטו כפי שהחליטו. כלומר, אין אפילו מניעה שהם יכבלו את שיקול דעת השופט בהחלטתם וזאת, כי מדובר בסכסוך אזרחי שבו מה שהחב' רואה כעיקרון חשוב, זה פתרון יעיל של הסכסוך. מדובר בכסף ורוצים לגמור את זה כמה שיותר מהר. שכן משפט אזרחי מנהלים לפי שיקולי יעילות. ביהמ"ש אומר בצורה מאוד מפורשת, שאם עומדים מנגד אחד מול השני אמת והסכם, עדיף הסכם. כלומר המטרות של הפרוצדורה האזרחית ודיני ראיות לפי ביהמ"ש זה להגיע לפתרון יעיל של הסכסוך ואם הצדדים מצאו את הדרך, ביהמ"ש יפרגן להם. דעת המיעוט לא חסך ביקורת ביחס לדעת הרוב. השופט בך במיעוט עשה ניתוח ארוך לגבי כל מה שקשור לבדיקת פוליגרף ולא מדבר על דברים אחרים והוא מדגיש את האינטרס של גילוי האמת ואומר שזה אינטרס חשוב והוא לא מסכים לכך, שהסכם בין הצדדים יכבול את שיקול דעת ביהמ"ש. כלומר, אפשר הוא אומר שביהמ"ש יתחשב בתוצאות הפוליגרף, אבל עדיין צריך להשאיר לביהמ"ש את האפשרות להגיע למסקנה שלו להכריע ולא להכתיב לו. הוא מגיע למסקנה משני טעמים.האחד, שזה תקנת הציבור ולפיה, אם ביהמ"ש מקבל באופן עיוור החלטה של הצדדים, הדבר הזה מנוגד לתקנ"צ. שכן אנחנו כציבור רוצים שביהמ"ש יכריע ולא הצדדים. השני, עקרון המדרון החלקלק – כלומר, זה יכול לגרור להסכמים אחרים כמו הטלת קובייה או מטבע ואז ביהמ"ש כבול לדעת הצדדים.

 

שני חריגים במשפט האזרחי שעליהם לא ניתן להתנות:

 

א. אם מדובר בראיה שהיא בניגוד לחוק, שהיא בניגוד לתקנ"צ, למשל האזנת סתר. אם החוק אוסר זאת, לא ייתכן שנתנה את תוצאות המשפט במשהו שבניגוד לחוק. במקרה כזה ביהמ"ש יתערב.

 

ב. לא ניתן להתנות על זכויות ואינטרסים של צדדים שלישיים. למשל חיסיון לטובת המדינה, האינטרס הוא לא של הצדדים אלא של הציבור, המדינה, החב' ואי אפשר להחליט שמוותרים על זה בהסכמה כי הוא לא שלנו, אלא שייך למדינה או לציבור.

 

חריגים במשפט האזרחי – המשך

ג. כל הקשור לחוזים שאין בהם התנאה חופשית. הכוונה לחוזים אחידים. אין התנאה חופשית מודעת ורצונית וההנחה הבסיסית של המחוקק הוא, שהצרכן בכל פעם שהוא חותם על חוזה אחיד, הוא לא עושה את זה מתוך מודעות על כל פריט ופריט, אנחנו חותמים כי זה חוזה אחיד ולא קוראים את האותיות הקטנות וההנחה היא שאף אחד לא ישנה את כל הסעיפים הקטנים שבחוזה. אם החוזה הוא אחיד, ההתנאה אם כן בעייתית וסע' 4(7) לחוק החוזים האחידים קובע מפורשות, שלא ניתן להתנות על ידי כך שמעבירים את נטל ההוכחה מהיצרן לצרכן.

 

לעניין זה, פס"ד מנורה חב' לביטוח נ' סדובניק – אדם שגנבו את רכבו פונה לחב' הביטוח כדי לקבל את דמי רכבו. החב' שולחת חוקר ומחתים את סדובניק על מסמך שבו הוא מתנה את תשלום דמי הרכב בכך, שסדובניק יעבור בדיקת פוליגרף, שכן במשפט האזרחי ניתן להתנות גם על דברים שאינם קבילים. סדובניק חותם על המסמך הזה ולאחר מכן הוא מחליט, שהוא לא מוכן לבדיקה, על אף שחתם. השאלה היא, האם אפשר להתנות את התשלום של דמי הרכב בתוצאות בדיקת הפוליגרף?יש כאן חוזה אחיד, כלומר על חוזה אחיד חל חוק החוזים האחידים, סע' 4(7) שאומר, שלא ניתן לגרוע מזכויות הצרכן על ידי כך שאתה קובע תניה שהיא בבחינת תניה מקפחת. ההסכם הספציפי שהיה לצדדים במקרה זה, הוא חוזה אחיד ואחרי זה הוא מחתים אותו על טופס כהמשך לחוזה האחיד, היוצר תנאי מקפח. ביהמ"ש לא מסכים לקבל את זה, בעוד שיש להבין שבמשפט האזרחי ניתן להתנות על דברים קבילים. אומר ביהמ"ש שאם התניה הזו הייתה מלכתחילה כך שהיה נחתם חוזה רגיל בין הצדדים, הוא היה מקבל את זה. ביהמ"ש עושה את ההבחנה בין המצב של חוזה אחיד, שמראש הוא מגביל את הצרכן והרבה דברים נעשים לא מתוך מודעותו של הצרכן, או בחירתו החופשית ולכן, לא רוצים ליצור מצב שמקפחים אותו ולכן לא מקבלים התנאות מסוגים כאלה.

 

התנאה במשפט הפלילי

בהליך פלילי האינטרסים לא של הפרט אלא של הציבור ולכן ברוב המקרים קשה מאוד להתנות. זה כלל שנובע ביחס למשפט הפלילי שלא ניתן להתנות על שום דבר, אלא אם כן יש איזשהו חריג שמאוד ספציפי ומוגדר, כי יש כאן אינטרס ציבורי והאינטרס הוא לא להרשיע חפים מפשע ולגלות את האמת. אם כן האינטרס רק של הציבור ואי אפשר להתנות על חקר האמת. אי אפשר להגיד שלא חושפים ראיה כי זה מקצר לצדדים את הדיון, כי הראיה הזו חשובה לחקר האמת וחקר האמת זה האינטרס של הציבור.

 

בהסדר טיעון יש הגדרה מפורטת שלפיה לפי סע' 154 לחסד"פ, ביהמ"ש לא חייב לקבל את הסדר הטיעון של הצדדים, זה נתון לשיקול דעתו.

 

בהתנאה במשפט הפלילי יכול להיות מצב שבו במקרים מסוימים העדר התנגדות של הצדדים תיחשב כהתנאה מותרת. למשל, עדות שמיעה היא בלתי קבילה. אם בהליך פלילי כלשהו אחד הצדדים מעיד עדות שמיעה ולא הייתה התנגדות, עשויים לראות בכך התנאה מותרת לקבלת ראיה בלתי קבילה וזה משליך לגבי הכוח והחשיבות שיש לעוה"ד שמנהל את ההליך עבור לקוחו מבחינת ערנותו.

 

מועד ההתנגדות במשפט אזרחי – ייעשהבד"כ בקדם המשפט, כלומר בשלב הגשת המסמכים, השאלונים, התצהירים וכו'. הרעיון במשפט האזרחי להכין את הקרקע לפני ולכן בקדם משפט אפשר לראות שלא מסכימים לראיה הזו או למסמך הזה, או יכול שלא מתנגדים להגשת המסמך, שכן יש הסכמה בין הצדדים.

 

מועד ההתנגדות במשפט הפלילי – התהליך הוא אחר. סע' 144 לחסד"פ מדבר על הסכמת ראיות ועובדות. הסעיף אומר שבכל שלב ניתן לקיים דיון מיוחד כדי לברר מהם ההסכמות של הצדדים בנושא של קבילות של ראיה כזו או אחרת ובנוסף, הסעיף קובע שלא נאפשר לנאשם להתנות על נושא הקבילות בעת משפט פלילי אם הוא איננו מיוצג על ידי סניגור. לעומת זאת, יכול להיות מצב שעם סניגור כן תהיה הסכמה.

 

אם אני רוצה להביא ראיה בלתי קבילה, מתי הצד שכנגד – הנאשם וסניגורו – צריכים להתנגד להגשת הראיה? התשובה בזמן הגשת הראיה. זו ההזדמנות הראשונה.

 

מה קורה אם הסניגור לא מתנגד להגשת הראיות בהזדמנות הראשונה? פס"ד מרציאנו – מרציאנו הבריח מהולנד סמים בתוך רמקולים של רכב. אחת הראיות העיקריות בתיק הזה היא טביעת אצבע של מרציאנו החשוד על אחת השקיות של הסמים, שהוחבאה בתוך אחד הרמקולים. כלומר, כשהוא ארז את הסמים, הוא לא נזהר ועשה זאת עם כפפות, אלא השאיר את חותמו על השקיות. אם טביעות האצבע לא היו על השקיות, לתביעה היה קשה להוכיח את הקשר הסיבתי בין הברחת הסמים למרציאנו. איך מציגים ראיה כזו בביהמ"ש? מביאים את החוקר שבדק ובמקרה זה כדי להציג את הראיה לא מגישים סתם את טביעת האצבע, אלא להביא עד שיסביר מבחינה מדעית את הקשר, בין טביעת האצבע על השקית לבין טביעת האצבע של החשוד ומראה את ההתאמה הזו. את זה עושה המז"פ. במשפט זה בא ראש המז"פ להעיד על נושא טביעת האצבע ומתאר את התהליך ואמר, שיש התאמה כמעט מוחלטת בין שתי טביעות האצבעות. לכן, יש קשר בין החשוד מרציאנו לבין טביעת האצבע לבין ייבוא הסמים הללו. לכאורה אין על מה להתנגד, כי כך נעשים הדברים. לכן המשפט ממשיך, אך בחקירה הנגדית מתברר, שראש המז"פ לא בעצמו בדק את הראיה – טביעת האצבע – אלא אחת מהבנות או החוקרים האחרים שעבדו והוא קיבל לידיו את הממצאים והציג אותם בביהמ"ש. לכן זו עדות שמיעה!!! כלומר, הוא לא קלט בחושיו, הוא לא בדק בעצמו ולא הסיק מסקנות בעצמו, אלא קיבל מידע ממישהו אחר והעיד על משהו שמישהו אחר עשה. בשלב הזה שהסניגור קולט את העניין, הוא מבקש להתנגד להגשת הראיה הזאת ולעדות השמיעה. אך התביעה טענה, שהוא איחר את הרכבת, שכן היה צריך להתנגד בהזדמנות הראשונה כשהוצגה הראיה וכעת אנחנו נמצאים בחקירה נגדית. המחוזי מקבל את טענת התביעה. הוגש ערעור לעליון והוא מקבל את ערעור ההגנה והשופט לוין קובע כלל מאוד חשוב, שאין קבילות ראיות בדרך של מחטף. ניתן לקבל ראיה לא קבילה רק כשמדובר בהסכמה רצונית וקבלה רצונית ומודעת, אך כשהסניגור לא מודע בכלל לכך שהראיה בלתי קבילה, ברור שאי אפשר לראות בזה איזושהי הסכמה. שכן לא היה מודע לבעיה, אך ברגע שהיה מודע לבעיה, זו ההזדמנות הראשונה. כלומר, הכלל שנלמד מפס"ד זה הוא, שהמרוץ של מועד ההתנגדות מתחיל רק בשלב שבו נפרסת כל היריעה כולה שממנה עולה, שמדובר בראיה בלתי קבילה.

 

 

123
(1 vote, average 1.00 out of 5)
אמת עובדתית לעומת אמת משפטית1.00 out of 50 based on 1 voters.


חיפוש מהיר



כניסת עורכי דין



עקבו אחרינו

צור קשר


שמאים מומלצים | חיפוש שמאי לפי אזור | אינדקס שמאות טיפים ומידע כללי פסיקה בנושא משפט פלילי אמת עובדתית לעומת אמת משפטית