Thursday, Jun 22nd

Last update10:01:33 AM

תחולת דיני ראיות

  • PDF

תחולת דיני הראיות (מבחינת המקום)

דיני ראיות וסדרי הדין שיחולו על עניין כלשהו, יהיו תמיד סדרי הדין הישראליים. מבחינת המקום, הדינים שחלים הם הדין של המקום – הפורום. כלומר, דין מהותי יכול להיות זר, אבל פרוצדורה וראיות חייבים להיות של המקום, כדי לחסוך זמן. במשפט אזרחי זה מקדם זמן, יעילות, כי זה דבר שצריך להוכיח אותו. מהות לעומת זאת אפשר להביא ממקומות אחרים. במשפט הפלילי רוצים ליישם את עקרונות השיטה.

התחולה בזמן - העיקרון בדיני ראיות הוא של תחולה מיידית. כלומר, מהרגע שחל שינוי בחוק, בפסיקה, הוא נכנס ישר לתוקף. אם השינוי חל במהלך ההליך, הוא יחול רטרואקטיבי. אם כן לדין דיוני יש תחולה לעכשיו. למשל, פס"ד כהן נ' מד"י – ישנם שני אירועים מקבילים שמתרחשים בסמיכות זמנים. האחד, סוכן ביטוח מפטר את פקידתו. השני, מכוניתו של סוכן הביטוח נשרפה. החשד לשרפה היה החבר של הפקידה - סרוסי. סוכן הביטוח פנה לחברו ומבקש את עזרתו, שהוא כהן. הלך כהן אל סרוסי ואמר לו שיש לו שתי אפשרויות, האחת לשלם לסוכן הביטוח את דמי הביטוח על המכונית וכן דמי בוררות לכהן והשנייה, כהן יעלים את סרוסי אם לא ישלם. סרוסי בחר ללכת למשטרה והתלונן על סחיטה באיומים ונתן הודעה במשטרה על כך. על בסיס הודעה זו מוגש כתב אישום נגד כהן. בפס"ד זה יש ארבעה מישורי זמן.

א. מסירת הודעה למשטרה ע"י סרוסי.

ב. מתחיל המשפט לפני השינוי בחוק.

ג. יולי 79, עת חקיקת סע' 10א לפק' הראיות. לפני חקיקת הסע' המצב היה, שאם אדם מסר הודעה/הודאה במשטרה ובזמן המשפט הוא חזר בו ממה שאמר במשטרה, לא ניתן להביא את הודעתו/הודאתו במשטרה בפני ביהמ"ש במהלך המשפט. כלומר, אם יש סתירה בין האמירה במשטרה לבין האמירה בביתה משפט, לפני 10א אי אפשר היה לקבל כל מה שקשור למשטרה.

ד. שלב ההוכחות – מתן עדות של סרוסי.

הרקע לחקיקתו של סע' 10א – בנובמבר 79 הוסף תיקון 4 לפקודת הראיות ובמסגרתו מוסף סע' 10א. טרם חקיקת החוק יש כלל גורף בדבר פסלות עדות שמיעה. כלומר, דברים שנאמרו מחוץ לכותלי ביהמ"ש ע"י אדם שלא בא להעיד על הדברים האלה בביהמ"ש, הדברים האלה פסולים מלשמש כראיה. עד לחקיקת סע' 10א יש לנו חריגים מאוד מצומצמים לכלל הזה. כתוצאה מזה התפתחה תופעה של הפחדת עדים. בסד"פ יודעים שכל חומר הראיות של התביעה חשוף בפני הנאשם. קרי, הנאשם כשהוא מקבל כתב אישום, סניגורו דופק על דלתות הפרקליטות ומצלם את כל החומר בתיק. הרקע היה שנאשמים הלכו והפחידו עדים ולכן פתאום אמרו העדים שהם לא זוכרים דבר ואז אי אפשר לנהל שום דבר, כי עדותם שניתנה במשטרה לא מעניינת אף אחד, אין לה תוקף ותיקים אחרי כל התהליכים נעלמים. לכן, נחקק סע' 10א הקובע, שאמרת חוץ בכתב תהיה קבילה כראיה לאמיתות תוכנה במשפט פלילי אם העד מסרב להעיד, או שהוא סותר בפרט מהותי את הדברים שהוא מסר קודם לכן, באמרה בכתב. לכן התביעה במקרה זה תכריז על אותו עד כעד עוין.

המשך פסה"ד – סרוסי יושב במשפט ושכח את הכל, קרי שכהן איים עליו. סרוסי מתבקש להעיד שכהן סחט אותו באיומים. סרוסי עומד על דוכן העדים אך מעיד שכהן מעולם לא איים עליו. האם ישתמשו בחוק החדש? התביעה ביקשה לעשות שימוש בסע' 10א, כלומר להגיש באמצעות הסע' את אמרת סרוסי במשטרה. כהן מתנגד נחרצות ואומר, שזה פוגע בזכות שלי לחקירה נגדית, שהסתמך על כך וזו פגיעה בזכויות הכי בסיסיות שלי כנאשם. לכן הוא רוצה להסתמך על הדין הקודם. השאלה שעמדה בפני ביהמ"ש הוא, מהו הזמן הרלוונטי לתחולה של השינוי בחוק. כלומר, ביהמ"ש מגיע למסקנה שהמועד הרלוונטי לשינוי, הוא מתן העדות בביהמ"ש. לכן ההודעה במשטרה קבילה. למרות שהשינוי בחוק הוא לרעת הנאשם, ואנחנו לא רגילים כי כל שינוי הוא רק לטובת הנאשם, עדיין קובע ביהמ"ש שהזמן הרלוונטי הוא מועד מתן העדות בביהמ"ש ולא במשטרה. במלים אחרות, ביהמ"ש אומר שלנאשם אין זכויות מוקנות בדין הדיוני, הפרוצדוראלי. למרות שאין לו זכויות כאלה, הזכות שלו לא נפגעת, כי עדיין לא נשללה ממנו היכולת להתגונן, הוא עדיין יכול להמשיך את קו ההגנה שלו בהבאת עדים, אבל אין לו זכויות מוקנות בפרוצדורה.

פס"ד קטשוילי – קשור לתוספות ראייתיות, זה לעתים כשיש ראיה וכדי להתבסס בה צריך עוד דבר מה נוסף, חיזוק או סיוע. יש להם דרגות שונות, דרישות שונות. ההלכה לפי פס"ד זה היא,שלעדות שותף צריך סיוע. אנו מניחים ששותפים בכל מיני נסיבות יכולים להתנקם אחד בשני וכדי שלא יפלו תיקים על שותפים אחרים, יש את הדרישה הבסיסית כשעדות שותף מפלילה את שותפו, אנחנו צריכים על עדות השותף סיוע, שתהיה ראיה ברמת מדרג גבוה ובמקרה של שותפות זה מאוד חשוב. כשיש עד מדינה למשל זה חשוב מאוד.

הלכה נוספת שהייתה בפס"ד זה היא, שעדות של שותף אחד, לא יכולה לשמש סיוע לעדות של השותף השני. כלומר, צריך את עדות השותף ועוד משהו אחר חיצוני. כלומר, אם כל הראיות שיש לנו במשפט הן עדויות של שני השותפים וצריך ראיה מסייעת, לא ניתן למצוא את הראייה המסייעת הזאת בעדות של אחד מהם. צריך למשל טביעות אצבע בזירה, או פריט שהוא השאיר, או מישהו אחר שראה אותו, כל אלה לא קשורים לעדות השותף. במקרה של קטשוילי, לא הייתה ראיית סיוע חיצונית. לכן, לא ניתן היה להרשיע את השותף. לכן התביעה שינתה את ההלכה. כלומר, דרשה מביהמ"ש שיסטה מההלכה שעדות שותף לא יוכל להוות סיוע לעדות שותף אחר. זה קיים בעבירות מין, כשמתלוננת אחת יכולה לסייע לחיזוק עדות של מתלוננת אחרת. כך הוא במקרה של קטשוילי.

השאלה שעלתה בפס"ד זה היא, האם השינוי הזה – בהנחה וביהמ"ש מסכים לשנות את ההלכה - הוא עם תחולה פרוספקטיבית – מעתה ולהבא – או שמא בעל תחולה רטרואקטיבית – מיידית.כלומר, האם יחול גם על קטשוילי בזמן הנוכחי. האם מדובר בכלל דיוני או שמא מהותי? האם להחיל את זה כשהתיק הזה תלוי ועומד או שמא לא, יש לחכות. איך מסווגים את הכלל הזה, כי תוצאת הסיווג היא האם משתמשים כעת בכלל, או שמא יותר מאוחר? זה יכול להשפיע על זיכוי או הרשעה. הדבר הראשון זה הסיווג. יש הלכה שאומרת שצריך סיוע לעדות שותף ולכן, ביהמ"ש במקרה זה לא ממש התלבט וקבע שעדות של שותף אחד יכולה להיות סיוע לעדות של שותף אחר, כלומר הוא שינה את ההלכה. עד עכשיו לא ניתן היה להשתמש בסיוע וכעת כן. ביהמ"ש אמר, שזה גם חל על קטשוילי כי מדובר בשינוי דיוני, של איך להוכיח את העבירה. זה כלי להוכחת אשמתו או חפותו של אדם ושינינו את הכלים לשם כך. אם כן מדובר במשהו טכני – כלים משפטיים. למעשה ביהמ"ש קובע שבמשפט הישראלי חל כלל גורף של תחולה מיידית במקרים של דין דיוני וכאן המדובר בדין דיוני, תחולה מיידית רטרואקטיבית וזה חל על קטשוילי ולכן ניתן להרשיעו.

לכאורה, מאוד פשוט, יש הבחנה מאוד ברורה בין דיוני למהותי. לכן אין לנו כל התלבטות. אך מהר מאוד גילינו שזה לא כזה פשוט, שביהמ"ש הצליח ל"סבך" את העניינים ולצור התלבטות לגבי השאלה, האם שינוי מסוים הוא דיוני או מהותי, כך כל שינוי שעולה עשוי לעורר תהיות. לעניין זה, פס"ד אפללו – שוטרים מבצעים האזנות סתר לשיחה שהתנהלה בחדר במלון מסוים וכל הדיון נסב סביב עסקאות סמים. זה התקיים בתחילת אפריל בשנת 79. מתחיל המשפט על סחר בסמים ובמהלכו נכנס לתוקף חוק האזנות סתר ביולי 79. החוק אומר, שיש אמנם האזנות סתר קבילות, אך הן צריכות להיות על פי חוק שאומר, שאם אין לנו את הצו, אזי ההקלטה אינה קבילה ולכן לא ניתן להשתמש בה. המדינה תרצה שזה יהיה מהותי, כי זה תחולה פרוספקטיבית מכאן להבא, ההגנה תרצה שזה יהיה דיוני ובכך מחילים את השינוי כעת כמו בקטשוילי ומכאן שיהיה זיכוי. כשיש ראיה ומשתנה המצב המשפטי, יש לבדוק את השינוי ספציפית לאותה ראיה ואז להחליט האם השינוי הוא מהותי או דיוני?

בפס"ד אפללו נכנס שיקול אחר. ביהמ"ש על ידי ברק קבע, שלכאורה ניתן לראות בשינוי הזה, הוראה ראייתית ולכן זהו שינוי דיוני ולכן תחולה מיידית. במצב דברים זה אפללו יוצא לחופשי וזה בהתאם להלכת קטשוילי וכהן, אבל נעשו שיקולים נוספים. ברק אמר, שניתן לשלב בהוראה הזו או לראות בה כמשלבת גם מאפיינים מהותיים וגם דיוניים. כלומר, ברגע שהיא משלבת, הסיווג הנכון אומר ברק במקרה הזה, הוא מהותי. כלומר את החוק נקבל מהתיק הבא ולא של אפללו. הוא הגיע למסקנה הזו בגלל ערך הפרטיות. הזכות לפרטיות הינה חשובה בשיטת המשפט שלנו והשינוי בחוק לא יכול לחול מיידית, כי זה שינוי מהותי בערך מוגן מאוד חשוב, הזכות לפרטיות. אם כן בסופו של דבר לא החילו את זה על אפללו. במקומות שלא ברור מה משמעות השינוי או כדיוני או מהותי כמו כאן, זה תחום אפור מאוד רחב.

123
(0 votes, average 0 out of 5)
תחולת דיני ראיות0 out of 50 based on 0 voters.


חיפוש מהיר



כניסת עורכי דין



עקבו אחרינו

צור קשר


שמאים מומלצים | חיפוש שמאי לפי אזור | אינדקס שמאות טיפים ומידע כללי ספרות מקצועית בנושא משפט פלילי תחולת דיני ראיות